פסק-דין בתיק פש"ר 297/98

בפני בקשה למתן צו הפטר לחייבים.

רקע

החייבים בעל ואישה, הורים לחמישה ילדים, תושבי שבי ציון לשעבר, מתגוררים כיום בשכירות בנהריה.

ביום 25/10/98 ניתן צו כינוס נכסים נגד החייב, על פי בקשתו.

ביום 26/10/98 ניתן צו כינוס נכסים נגד החייבת, על פי בקשתה.

על פי צו הכינוס, הושת על החייב תשלום חודשי בסך 600 ש"ח ועל החייבת הושת תשלום בסך 400 ש"ח.

ביום 27/10/99 הוכרזו החייבים פושטי רגל.

בפסק הדין הוחלט כי יהיה בהכרזת החייבים כפושטי רגל כדי להועיל לנושים וזאת משום שניתן יהיה לממש את נכס המקרקעין השייך להם ובדרך זו יוכלו הנושים להפרע מן היתרה שתשאר לאחר סילוק המשכנתא.

לאחר הכרזתם כפושטי רגל, חדלו החייבים לשלם את תשלומי המשכנתא הרובצת על ביתם וכתוצאה מכך מונה ב"כ בנק טפחות בע"מ ככונס נכסים על הנכס.

החייבים פונו מהדירה, הדירה נמכרה והתמורה לאחר סילוק המשכנתא הועברה לתיקי הפש"ר.

ביום 18/3/02 מונה עו"ד ראובן שרגיל לנאמן על נכסי החייבים.

ביחס לחייבת אושרו 13 תביעות חוב בסך כולל של 1,025,848 ש"ח.

ביחס לחייב אושרו 18 תביעות חוב בסך 2,072,831 ש"ח מתוכן סך של 73,441 ש"ח בדין קדימה.

לזכות החייבים בקופת הכינוס הצטברו סכומים כדלקמן:

1.       66,713 ש"ח לזכות החייב.

2.       65,113 ש"ח לזכות החייבת.

ביום 1/11/04 חילק הנאמן דיבידנד בשיעור 100% לנושים בדין קדימה ו- 8% לנושים רגילים של החייב ודיבידנד נוסף בשיעור של 5.5% לנושי החייבת.

החייבים פונו מדירת מגוריהם, לטענתם, כיום הם חסרי כל, ללא כל דיור חלופי או פיצוי לדיור חלופי, שכן כאמור כספי מכירת דירתם הנ"ל הועברו בשלמותם לקופת הכינוס אחרי ניכוי חוב הבנק הממשכן.

לטענת החייבים, במשך כל הליכי הפש"ר מאז שנת 1999, נהגו בתום לב, שיתפו פעולה עם הכונס והנאמן וביצעו כל המוטל עליהם ולא צברו חובות חדשים.

לשיטתם, לאחר מימוש דירתם, אין בהמשך הליכי הפש"ר כל תועלת לנושים.